בשנת 2008, כשלש שנים לפני שניתן צו לפירוקה של החברה, התקשרה היא בהסכם עם המשיבה 1 על פיה רכשה ממנה המשיבה 1 נכס מקרקעין הנמצאים בקירית מוצקין (להלן-
"ההסכם"), והתמורה הכוללת שהמשיבה 1 אמורה הייתה לשלם לחברה בגין רכישת הנכס נקבע על סך השווה ל 400,000 דולר.
על פי ההסכם, סך השווה ל 190,000 דולר, אמור היה להיות משולם בתוך 30 יום מיום חתימת ההסכם, ואכן שולם בפועל, והיתרה, בסך השווה ל 210,000 דולר, אמורה הייתה, על פי סעיף 14.1.2 להסכם, להשתלם לאחר קבלת אישור על ביצוע שינוי תב"ע נקודתית לנכס, וקבלת היתר בנייה לגבי הבנוי על הנכס, במועד כריתת ההסכם.
סעיף 14.1.2 הנ"ל עוד קבע, כי היה ובתוך 30 חודש ממועד כריתת ההסכם לא נתקיימו שני התנאים הללו: "תבוטל העסקה ובמקומה תרכוש הקונה מחצית הזכויות בנכס תמורת סך של 100,000 דולר ארה"ב, וכל סכום עודף על הסך הנ"ל אשר שולם במסגרת ומכוח הסכם זה, יושב לקונה".
במועד חתימת ההסכם, היה הנכס משועבד למבקש- בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ועל מנת לקבל את הסכמתו לביצוע המכירה, והסרת השעבוד הרשום לטובתו על הנכס, נמסרה לו ערבות בנקאית של בנק לאומי, על סך של 210,000 דולר, אשר הוצאה לבקשת המשיבה 1.
על פי כתב הערבות, הערבות הינה "לסילוק בשקלים חדשים של כל סכום עד לסך של 210,000 דולר ארה"ב, המגיע או שיגיע ללקוחכם ס.ע.מ.ר נכסים והחזקות בע"מ מאת לילי ליין 1997 י.פ בע"מ (להלן: "החייב") בקשר עם סעיף 14.1.2 לחוזה".
בערבות צויין תנאי מתלה לתשלום על פיה, והוא, שלדרישת התשלום יצורף אישור בכתב של עורך דין אפרים צ'יזיק, מופנה לבנק לאומי, בנוסח הבא: "הנני לאשר כי התקיימו כל התנאים לתשלום על פי סעיף 14.1.2 לחוזה".
ראוי לציין כי הערבות הזו הוחלפה בהמשך לערבות אחרת, בנוסח זהה, אשר נמסרה ביום 14/6/11, אשר בה הופחת סכומה לסך של 173,000 דולר, וזאת בשל העובדה כי יתרת חובה של המשיבה 1 לחברה, פחת עקב תשלומים שעשתה על פי ההסכם. תוקפה של הערבות החדשה הוארך ביום 19/8/11 עד ליום 24/10/11, ולאחר מכן הוארך שוב מכוח החלטות שיפוטיות, בקשר עם הבקשה בה אנו עוסקים.
ביום 16/8/11, פנה המבקש, בהסכמת המשיבה 1, לבית המשפט בבקשה (בקשה מס' 4), על פיה נתבקש בית המשפט להורות כי הערבות הבנקאית תחולט לחשבון נאמנות משותף, שייפתח על שם ב"כ המבקש, וב"כ המשיבה 1, וכי מתוך כספי הערבות הללו, ישלמו הנאמנים את כל תשלומי המיסים וההוצאות, הנדרשים לשם השלמת העסקה ורישום הנכס לשם המשיב 1, וכי יתרת הכספים שיוותרו לאחר ביצוע התשלומים הללו יועברו לידי המבקש עד לגובה חוב החברה כלפיו, וכל יתרה שתיוותר מעבר לכך, תועבר לקופת הפירוק של החברה.
המנהל המיוחד שנתמנה לחברה התנגד לבקשה, וטען, בין היתר, כי טרם בשלו התנאים לתשלום יתרת הכספים על פי ההסכם, שכן, טרם בוצע שינוי התב"ע, ומשכך הרי יש לראות את ההסכם כבטל ומבוטל. עוד טען המנהל המיוחד כי משניתן צו פירוק נגד החברה, ומשהסכם המכר לא הושלם, הרי לא ניתן עוד לעשות כל עסקה בנכסי החברה, מכוח סעיף 268 לפקודת החברות.
אף הכונ"ר התנגד לבקשה ההיא, והסכים עם עמדת המשיבה 1, כי ההסכם כבר אינו בתוקף, מאחר ולקיומו הוקצב זמן קבוע ומוגדר בן 30 חודשים, אשר חלף. הכונ"ר הטעים, כי על פי ההסכם משחלפה תקופת 30 החודשים הללו, נכנסת לתוקפה החלופה השניה המנויה בסעיף 14.1.2 להסכם, אשר על פיה, תרכוש המשיבה 1 אך מחצית מן הזכויות בנכס בתמורה לסך של 100,000 דולר.
בית המשפט דחה את הבקשה ההיא, תוך שהוא מציין שככל שהמנהל המיוחד של החברה בדעה שהסכם המכר מבוטל, עליו להגיש בקשה מתאימה אשר תקבע לדיון במעמד המשיבה 1. בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוק כי לא מצא הסבר לנסיבות החלפת הערבות הבנקאית, וכי ברור שהבקשה אינה קשורה להיבט הטכני של תוקף הערבות הבנקאית, או בתנאי חילוטה לחשבון נאמנות משותף, אלא "גם במהות, ברצון הנגלה של המשיבה 1, ובנק דיסקונט להשלים את העסקה".
המנהל המיוחד לא הגיש כל בקשה לביטול העסקה, ובינתיים, ביום 5/9/11, אושרה התב"ע כדין.
משכך, הגיש המבקש בקשה נוספת, זו הבקשה שבפני, בה נתבקש בית המשפט שוב, לנוכח שינוי הנסיבות שחלו מאז הגשת בקשתו הקודמת, להורות על חילוטה של הערבות הבנקאית והפקדת כספיה בחשבון נאמנות על שם ב"כ המבקש, אשר מתוכו ישלם הנאמן את תשלומי המיסים בהם חבה ו/או תחוב החברה בגין ההסכם ועל פי תנאיו, וכי היתרה תועבר למבקש עד לגובה חוב החברה כלפיו, וכל יתרה שתיוותר מעבר לכך, ככל שתיוותר, תועבר לקופת הפירוק של החברה.
המבקש טוען, בראש ובראשונה, כי המדובר בערבות בנקאית אוטונומית, במסגרתה בנק לאומי התחייב לשלם למבקש את סכום הערבות. ערבות בנקאית אוטונומית זו אינה מותנית בדבר, מלבד שינוי התב"ע וקבלת אישורו של עו"ד צ'יזיק בדבר שינוי כאמור. בעניין אחרון זה, מטעים המבקש כי עו"ד צ'יזיק נתמנה בינתיים כרשם הוצאה לפועל, ולפיכך, באופן טכני, לא ניתן לקבל את אישורו, אולם אין בכך כדי למנוע את חילוטה של הערבות הבנקאית, משנתקיים התנאי המתלה של אישור התב"ע, ומשבנק לאומי איננו מתנגד לפרעונה של הערבות, אין לשמוע את טיעוניהם של המשיבים המתנגדים לכך מטעמיהם. ככל שסבר בל"ל כי לא נתקיים התנאי למימושה של הערבות, היה יכול לטעון כן, ומשבחר שלא לעשות כן, יש, לטענת המבקש, לממש את הערבות ללא היסוס.
לשיטת המבקש, מששונתה התב"ע, אין כל בסיס למנוע ממנו לחלט כחפצו ערבות בנקאית אוטונומית, שאף נאמר בה כי ניתן לחלטה בלא לנמק או לבסס את הדרישה.
בנק לאומי לישראל אשר הוציא, כאמור, את הערבות הבנקאית, אינו מתנגד לבקשה ומשאיר אותה לשיקול דעת בית המשפט.
המשיבה 1, שינתה טעמה, ובניגוד לבקשה הקודמת אשר בה תמכה בבקשה, מתנגדת הפעם לפרעונה של הערבות הבנקאית, והיא טוענת, בין היתר, כי לא התקיים תנאי מתלה לקיום הערבות, שכן, לטעמה, התנאי המתלה לחילוט הערבות איננו אישורה של התב"ע, בה מתגדר המבקש, אלא אישורו של עו"ד צ'יזיק בדבר התקיימותם של התנאים לתשלום הנקובים בסעיף 14.1.2 להסכם המכר, דהיינו כי התשלום יבוצע בתוך 30 יום מקבלת אישור לתב"ע הנקודתית ולהיתר הבנייה, וזאת לא יאוחר מ- 30 חודש ממועד כריתת ההסכם.
המשיבה 1 מדגישה, כי על פי סעיף 14.1.2 להסכם הרי לא כל הסך של 210,000 דולר אמור היה לעבור לידי החברה, שכן, 20% מתוכו אמור היה להישאר בידיו הנאמנות של עו"ד צ'יזיק כפיקדון להבטחת קבלת כל האישורים והמסמכים הנדרשים לשם העברת זכות החכירה בנכס משם החברה לשם המשיבה 1.
עוד מוסיפה המשיבה 1 וטוענת, כי בסעיף 14.6 להסכם נקבע, שככל שהחברה לא תשלם תשלומי חובה המוטלים עליה על פי ההסכם, ישמש סכום הפיקדון לצורך ביצוע כל תשלום כאמור.